<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פ"י</h1>
<h2>דף נ:</h2>
העושה מלאכה בערבי שבתות וי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם באותה מלאכה. במה דברים אמורים בעושה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו. וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך למודו מותר כל היום כמו שכתבתי למעלה. בד"א בשאר ימים טובים ובערבי שבתות אבל בערב הפסח מחצות ולמעלה מנדין אותו וקודם חצות תלוי במנהג. ההולך ממקום שנהגו למקום שלא נהגו או ממקום שלא נהגו למקום שנהגו יעשה כמקום שדעתו להשתקע שם ובמה דברים אמורים בצנעה אבל בפרהסיא אסור ואם יש לחוש למחלוקת אם ישנה מנהגם יעשה כמנהגם אפילו נהגו להקל וכ"ש אם נהגו להחמיר ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כל היום אם התחיל במלאכה מאתמול והוא לצורך המועד יגמור עד חצות. החייטים והרצענים והכובסים עושין מלאכתן עד חצות אפילו שנהגו שלא לעשות. מושיבין התרנגולים על ביצים בי"ד וכל שכן אם ברחה שמותר להחזירה כיון שהיתה עליהם קודם י"ד. זבל שנתרבה בחצר יוציאנו לאשפה. מוליכין ומביאין כלים מבית האומן כל היום אע"פ שאינם לצורך המועד. יש ליזהר שלא לאמר קודם הפסח בשר זה לפסח וכשמולחין בשר לפסח אין לאמר זה לפסח אלא ליו"ט. גדי מקולס שראשו וכרעיו וקרבו שלמים אסור ואע"פ שלא אמר לשם פסח אבל חטין לשם פסח מותרים שלא אסרו בלתי אילים ועתודים וכרים. ומבני היונה ותורים חדשים לבקרים. שמא יאמרו מקדיש ומקריב קדשים בכל שערים ובבתי החצרים. על מצות ומרורים.
